רקע להקמת המרכז
התחלתי בסיוע להקמת מרכז חוסן בגוש דן, ולאחר כשבוע, שבו למדתי את המורכבות הפוליטית של מרכזי החוסן במדינה ושל הקואליציה הישראלית לטראומה, החלטתי לשנות כיוון ולרדת לים המלח.
ביליתי כמעט חודשיים עם מפוני שדרות ובארי, זכיתי לקחת חלק בפעילות ההתנדבותית של הצוות הפסיכוסוציאלי שטיפל בתושבי בארי, עשיתי כמיטב יכולתי ליזום ולחבר בין גופים ציבוריים ואזרחיים שפעלו באזור, לטובת החוסן של התושבים והצוותים שטיפלו בהם.
הדבר שלא נתן לי מנוח, היה העדר בדיקת צרכים קיימים ומשתנים של התושבים שפונו. לצערי מלחמות היהודים בתוך ובין הגופים הפועלים לא אפשרו לעשות זאת, יצרו בזבוז משווע של משאבים והפחיתו באופן משמעותי את הביצועים.
המשכתי לשדרות ואופקים, הגעתי למנהלי מרכזי החוסן, ראשי אגפי הרווחה וראשי הערים, והבנתי שכמות התקציבים והתרומות שהם קיבלו יצרו מצב של עודף משאבים ובנוסף - שאני אחד המתנדבים היחידים שנשארו, שמשקיעים את כל זמנם בנושא לאורך חודשים רבים ללא תמורה.
החלטתי לפנות לערים וישובים שאינם במרכז תשומת הלב הציבורית, בהצעה להקים בהם מרכזים ברי קיימא, שיקיימו את עצמם ברמה הכלכלית ויאפשרו למתנדבים לקבל תמורה על עשייתם.
אשמח ליצור שיתופי פעולה עם גופים שעוסקים בנושא.
